הקדמה
אפילו אם נִרצה מאוד לחמוק מהחשיפה היום-יומית שלנו לקרינה בלתי-מייננת, לפחות מזו הנפלטת ממכשירים וממתקנים מעשה ידי אדם, הסיכוי שנצליח בכך הוא כמעט אפסי. ולא זו בלבד, אלא שלעיתים איננו מודעים כלל לכך שאנו נחשפים לסוג זה של קרינה – למשל כשאנחנו נמצאים במרחק מסוים מקווי מתח גבוה או מאנטנות תקשורת לסוגיה.
התלות של כל אחת ואחד מאתנו במכשירים אלקטרוניים, שעד לפני שנים לא רבות יכולנו למצוא רק בספרי מדע בדיוני, גדֵלה בצעדי ענק. "השמיים" הם הגבול. בעינֵי הדור שגדל במפנה המאות ה-20 וה-21 זה נראה מן הסתם מובן מאליו, אבל המבוגרים יותר זוכרים ימים אחרים, ימים שבהם אפילו טלפון קווי פשוט נחשב ל"נס", כפי שמספר עמוס עוז בסִפרו סיפור על אהבה וחושך (כתר, 2002): | ![]() |
במשך שנים היה לנו סידור קבוע של קשר טלפוני עם המשפחה בתל אביב. אחת לשלושה-ארבעה חודשים היינו מתקשרים אליהם בטלפון, אף על פי שטלפון לא היה לנו ולא להם. [...] אבא היה מרים את השפופרת [...] והיה אומר למרכזנית: "שלום לך גבירתי. אני אבקש את תל אביב 648" [...]. לפעמים קרה שהמרכזנית הייתה אומרת: "בבקשה לחכות אדוני [...] עכשיו מנהל הדואר מדבר". יכולתי ממש לראות את החוט היחיד הזה, המקשר את ירושלים עם תל אביב ודרכה – עם העולם, והקו הזה תפוס, וכל זמן שהוא תפוס – אנחנו מנותקים מן העולם. החוט היה מתפתל בשממה, בטרשים, מתפתל בין הרים ובין גבעות, ואני חשבתי שזה נס גדול.
|
כיום המציאוּת היא כאמור שונה בתכלית. בד בבד עם העלייה הדרמטית בשימוש במכשירים הפולטים קרינה בלתי-מייננת (בעיקר קרינת רדיו), עלתה גם המודעות הציבורית לסיכונים העלולים לנבוע מהחשיפה המוגברת אליה, ועלו שאלות כגון: למי מותר להשתמש? היכן מותר להשתמש? האם יש השלכות בריאותיות על המשתמשים? האם יש צורך בתקנים ובהגבלות? במקביל למחקרים המנסים למצוא תשובות לשאלות אלה ולרבות אחרות, החלו ממשלות וארגונים לדון בהן ולעסוק בקביעת מדיניות שמטרתה להקטין את מידת חשיפתו של הציבור לקרינה בלתי-מייננת, במרחב הציבורי והאישי כאחד.
חשוב לציין שהקצב המהיר של ההתפתחות הטכנולוגית, כמו גם השינויים המהירים בדפוסי השימוש בטכנולוגיה, מקשים על היכולת לבסס הוכחות לגבי השפעותיה של הקרינה הבלתי-מייננת על בריאות האדם, שכן המחקר לא מצליח "להדביק את קצב הטכנולוגיה". קביעת המדיניות בתחום נועדה אפוא למנוע סיכונים אפשריים, על-פי עקרון הזהירות המונעת, ונוסף על שיקולים מדעיים, אתיים, כלכליים ובריאותיים היא מביאה בחשבון גם את הדאגה הציבורית בנושא.
קובעי המדיניות מתמקדים כאמור הן במכשירים המיועדים לשימוש הפרט על פי החלטתו והן במכשירים שנעשה בהם שימוש במרחב הציבורי:
- מכשירים בשימוש פרטי: מכשירים הפולטים קרינה בלתי-מייננת – דוגמת טלפון נייד, מיקרוגל, טלפון סלולרי, מצביע לייזר – מידת השימוש בהם, אם בכלל, נתונה לשיקול דעתו האישי של כל אדם.
- מקורות במרחב הציבורי: מכשירים הפולטים קרינה בלתי-מייננת שהפרט אינו יכול לשלוט במידת חשיפתו אליהם, דוגמת קווי חשמל, תחנות השנאה, אנטנות ותחנות שידור.
נציין כי מתקיים דיון ציבורי ער באשר למידת השימוש במכשירים אלה ואופן השימוש בהם, וכן על השפעותיהם האפשריות במגוון תחומים. כך למשל מתקיימים דיונים בנוגע להיבטים השונים, הבריאותיים, החברתיים ואחרים של השימוש בטלפונים סלולריים בקרב ילדים, על הכנסת רשת Wi-Fi למוסדות חינוך ועל הכנסת הדורות הבאים של הטלפוניה הסלולרית (דור 4.5 ודור 5) לשימוש בישראל.
המדיניות הקובעת בתחום זה מתבצעת באמצעות חוקים, תקנות, המלצות והנחיות המיושמים בידי משרדי הממשלה השונים. גולש שאינו בקי בתחום החקיקה והמִנהל הציבורי יכול לקבל הסבר על המושגים השונים בפרק "ארגז הכלים של הרגולציה".
בפרק "מדיניות וחקיקה" נסקור בין היתר את הנושאים הבאים: עקרון הזהירות המונעת, הגופים המעורבים בקביעת מדיניות, חוק הקרינה הבלתי-מייננת, מדיניות וחקיקה בתחומי הטלפונים הסלולריים (לרבות השפעה על נהיגה), האנטנות הסלולריות, ה- WIFI והשדות המגנטיים והחשמליים מרשתות החשמל.
סקירת המדיניות נערכת על-פי סוגי הקרינה ואופן השימוש בהם. למשל, בתחום מדיניות של קרינה בתדרים נמוכים מאוד (ELF) נסקור מקורות קרינה כרשת החשמל, תחנות השנאה ותחבורה. בתחום מדיניות של קרינה בתדרי רדיו (RF) נסקור מקורות קרינה כטלפונים סלולריים, אנטנות בסיס, תחנות שידור ורשת ה-Wi-Fi.
ב- 18 ביוני 2015 ערך מרכז תנודע סדנא ייחודית בנושא קבלת החלטות בתחום הקרינה הבלתי מייננת. לסדנא הוזמנו בעלי עניין בתחום אשר דנו לראשונה בסוגיות מהותיות הנוגעות להשפעת טכנולוגיות תקשורת על תחומים שונים בחיי הפרט והחברה |