mast6.png

קרינה אלקטרומגנטית מרשת החשמל ותחלואה בלוקמיה (סרטן הדם) בקרב ילדים

לוקמיה (leukemia) היא מחלה ממארת (גידול סרטני) של מערכת הדם והמערכת החיסונית. מדובר במחלה נדירה יחסית, אך מבין מחלות הסרטן המופיעות בגיל הילדות היא השכיחה ביותר. בישראל בשנת 2006 היווה סרטן הדם 22.4% מכלל התחלואה בסרטן בקרב ילדים ובני נוער עד גיל 19.

 

מכל סוגי הלוקמיה המופיעים בגיל הילדות, לוקמיה לימפוציטית חריפה, ALL - Acute Lymphocytic Leukemia, מהווה 78%, ואילו חלקה של הלוקמיה המיאלואידית החריפה, AML - acute myelogenous leukemia, מהווה כ-15%. רוב מקרי הלוקמיה הלימפוציטית החריפה מופיעים בין הגילים שנתיים וארבע, בעוד שמקרי הלוקמיה המיאלואידית החריפה מופיעים  לאורך כל שנות הילדות והנעורים, אם כי נפוצים יותר עד גיל שנתיים ובגיל ההתבגרות.

תאי דם לבנים

תאי דם לבנים

 

הסיבות להתפתחות לוקמיה אינן ידועות אך יש חוקרים הקושרים זאת לגורמים גנטיים ולגורמים סביבתיים שונים, ביניהם קרינת שדות מגנטיים של רשתות חשמל.

 

קרינה מרשת החשמל והתפתחות לוקמיה בקרב ילדים: תצפית ראשונית

ב-1979 דיווחו צמד החוקרים ורטהיימר (Nancy Wertheimer) וליפר (Ed Leeper) כי מצאו סיכון מוגבר להתפתחות לוקמיה בקרב ילדים עד גיל 19 שבבתיהם נמדד זרם חשמלי גבוה יחסית, וקישרו את התופעה לשדה המגנטי שיוצר הזרם החשמלי. בעקבות ממצא זה נערכו במדינות שונות מחקרים נוספים, שבחנו את הקשר בין שדות מגנטיים בתדר רשת החשמל (50/60 הרץ) ובין התפתחות סרטן הדם בגיל הילדות.

 

 שדות מגנטיים וחשמליים בבתי מגורים

רמת השדות המגנטיים והחשמליים בתוך הבית תלויה בגורמים רבים, בכלל זה המרחק מקווי חשמל, תצורת החיווט של חוטי החשמל ומיקומם וכן סוגי המכשירים החשמליים שבבית ומספרם. עוצמת השדה המגנטי שנוצר סביב מכשיר חשמלי תלויה בגובה המתח ובעוצמת הזרם החשמלי שלו וכן בצורת המכשיר. המכשירים הביתיים שיוצרים את השדות המגנטיים החזקים יותר, הם מכשירים בעלי זרם חשמלי חזק או מנוע שפועל במהירות גבוהה (למשל שואב אבק, מדיח כלים, מכונת כביסה, בלנדר ומכונת גילוח חשמלית). עוצמת הקרינה של השדה המגנטי נחלשת ככל שמתרחקים מהמכשיר.

 

עוצמת השדה המגנטי אינה נחלשת במעבר דרך קירות בעוד שעוצמתו של השדה החשמלי פוחתת משמעותית במעבר דרך קירות ולכן בתוך בתי מגורים אין מִתאם בין רמות הקרינה של השדות החשמליים והמגנטיים. כאשר הבית ממוקם סמוך לקווי מתח גבוה למשל, רמת הקרינה מהשדה המגנטי תהיה גבוהה יחסית לזו של השדה החשמלי.

 

קווי מתח גבוה ליד בתי מגורים

קווי מתח גבוה ליד בתי מגורים

 

ממחקרים מוקדמים ועד החלטת הסוכנות הבינלאומית לחקר הסרטן (IARC)

מרבית המחקרים האפידמיולוגיים שעסקו בקשר שבין חשיפה לשדות מגנטיים בסביבת המגורים ובין הסיכון לפתח לוקמיה בקרב ילדים, התמקדו בסוגיית החשיפה לקווי מתח גבוה.

 

מדובר במחקרים מסוג מקרה-ביקורת, שאספו נתונים מילדים בקבוצת גיל מוגדרת (למשל 15-0 שנים) שחלו בלוקמיה – "קבוצת המקרים", ומקבוצת ילדים בני אותם גילים ובעלי מאפיינים דמוגרפיים דומים, שלא חלו בלוקמיה – "קבוצת הביקורת". מידת חשיפתן של שתי הקבוצות לשדות מגנטיים – בתקופה שהוגדרה מראש גם היא –  נמדדה על-פי המרחק של מגורי הילד מקווי חשמל. אוּמדן רמת החשיפה נעשה באמצעות הערכת המרחק ו/או אפיון מקור השדה המגנטי או באמצעות מדידות בשטח. (לתיאור מפורט יותר של שיטות הערכת החשיפה לשדה המגנטי). לאחר איסוף הנתונים השוו החוקרים את עוצמת השדות המגנטיים שאליהם נחשפה קבוצת המקרים (הילדים שפיתחו לוקמיה) – לעוצמת השדות המגנטיים שאליהם נחשפו ילדי קבוצת הביקורת (הילדים שלא חלו). במחקרים מסוג מקרה-ביקורת המדד להבנת התוצאה הוא יחס הסיכויים (odds ratio).

 

 

   

 

מרבית בני האדם נחשפים במידה זו או אחרת לשדות מגנטיים שמקורם ברשת החשמל, ואין אפוא אפשרות מעשית לערוך השוואה בין אוכלוסייה שנחשפה ובין אוכלוסייה שמעולם לא נחשפה לקרינה ממקור זה. לכן, כדי להבחין בין רמות חשיפה שונות רוב המחקרים שבדקו אם יש קשר בין חשיפה לשדות מגנטיים בסביבת המגורים ובין הסיכון להתפתחות לוקמיה אצל ילדים, חילקו את עוצמת השדה המגנטי לקטגוריות של רמות חשיפה בעוצמה הולכת ומתגברת (למשל, 0.20-0.11 מיקרוטסלה, 0.30-0.21 מיקרוטסלה, 0.40-0.31 מיקרוטסלה ומעל ל-0.40 מיקרוטסלה). קטגוריית עוצמת החשיפה הנמוכה ביותר (0.1 מיקרוטסלה ומטה) שימשה להשוואה עם שאר רמות החשיפה.

 

חשוב לזכור שהחלוקה לרמות חשיפה שונות נקבעה מטעמים טכניים ואין לה בסיס ביולוגי כלשהו. נוסף על כך חשוב לציין, ששיעור נמוך יחסית של אנשים נחשף לעוצמת שדה מגנטי הגבוהה מ-0.4 מיקרוטסלה (לפי מחקרים שנערכו במדינות שונות רק ל-5-4 אחוזים מהאוכלוסייה חשיפה ממוצעת שעולה על 0.3 מיקרוטסלה, ורק ל-2-1 אחוזים חשיפה שגבוהה מ-0.4 מיקרוטסלה), לפיכך הקטגוריה הגבוהה נקבעה מטעמים מעשיים ולא ניתן לראות אותה כמשקפת את הרמה ממנה מתחיל הסיכון הממשי לנזק.

 

  

 

בשנת 2000 התפרסמו שני מחקרים מסוג ניתוח-על (מודל,pooled analysis), שעסקו באיסוף נתוני מחקרים של מקרה-ביקורת ובסיכומם. ניתוח-על אחד סיכם נתונים של תשעה מחקרים שונים והאחר סיכם נתונים של 12 מחקרים. כל המחקרים הללו היו אמנם מסוג מקרה-ביקורת, ואולם הערכת שיעור החשיפה לשדות מגנטיים בוצעה כאמור בשיטות שונות – מדידות בבתים ו/או חישובי שדות מגנטיים. תוצאות שני ניתוחי-העל העלו כי חשיפה ממושכת לרמה גבוהה יחסית של שדות מגנטיים (מעל 0.4-0.3 מיקרוטסלה שהם שווי ערך ל-4-3 מיליגאוס) גורמת לעלייה של פי 2-1.5 בסיכון להתפתחות לוקמיה בתקופת הילדות.

 

ב-2001, בהתבסס על מחקרי אוכלוסייה בנושא זה שהתפרסמו עד 1999, החליטה הסוכנות הבינלאומית לחקר הסרטן, IARC) - International Agency for Research on Cancer), לסווג שדות מגנטיים בתדר רשת החשמל כגורם מסרטן אפשרי בבני אדם (סיווג 2B).

 

ראוי לציין שרוב מחקרי המעבדה שנעשו ברקמות תאים ובמודלים של חיות מעבדה לא הצליחו לאשש קיום קשר כזה. כמו כן לא נמצאה עד היום הוכחה למנגנון פעולה ביו-פיזיקלי שיכול להסביר באופן חד-משמעי את הקשר שנצפה במחקרי האוכלוסייה שנסקרו לעיל.

 

 
   

 

בבתים הסמוכים לקווי מתח גבוה, המקור העיקרי של השדה המגנטי הוא קו המתח הגבוה. אך יש לדעת, שברוב הארצות  מספר בתי המגורים המצויים בסמיכות לקווי מתח גבוה מועט.

 

על-פי נתוני המשרד הישראלי להגנת הסביבה, ברוב בתי המגורים בישראל ובעולם החשיפה הממוצעת לשדה מגנטי מרשת החשמל אינה עולה על 1 מיליגאוס (0.1 מיקרוטסלה).

 

 

מחקרים מאוחרים

ממצאיהם של מחקרי המשך שהתפרסמו לאחר החלטת הסוכנות הבינלאומית לחקר הסרטן, (IARC), כמו גם ניתוחי-על של מחקרי אוכלוסייה שבוצעו מאז ההחלטה, איששו את הממצאים הקודמים ותמכו אף הם בקיומו של קשר בין חשיפה לשדות מגנטיים מקווי חשמל במתח גבוה ובין סיכון להתפתחות לוקמיה בקרב ילדים. דוח קבוצת עבודה של ארגון הבריאות העולמי (Environmental Health Criteria) שפורסם ב-2007, וסקירות של האיחוד האירופי מ-2009 אשר עודכנו ב- 2015 - SCENIHR (קובץ PDF להורדה)  ומ-2012 (EHFRAN - קובץ PDF להורדה), נתנו משנה תוקף למסקנות הקודמות של הסוכנות הבינלאומית לחקר הסרטן.

 

ב-2005 פורסמו תוצאות מחקר מקרה-ביקורת שנערך באנגליה ובוויילס ובדק אם מגורים בקרבת קווי מתח גבוה משפיעים על הסיכון להתפתחות סרטן אצל ילדים. במחקר הזה השתמשו החוקרים בכתובת המגורים של האם בזמן הלידה כמדד לחשיפה לשדות מגנטיים שמקורם בקווי חשמל, ובדקו אם יש קשר בין המרחק של מקום המגורים מקווי מתח גבוה ובין סיכון להתפתחות לוקמיה בתקופת הילדות. במחקר נכללו כ-30,000 ילדים עד גיל 14 שאובחנו כחולי סרטן בין השנים 1995-1965 (לאורך 30 שנה), ומספר דומה של ילדים בריאים שתאמו את הקבוצה הראשונה מבחינת המין, תאריך הלידה ומקום המגורים של האם בתקופת הלידה. ממצאי המחקר הדגימו סיכון מוגבר של 69% (95% רווח בר-סֶמֶך 2.53-1.13) להתפתחות לוקמיה אצל ילדים שכתובת המגורים שלהם בעת הלידה הייתה בטווח של עד 200 מטר מקו מתח גבוה, בהשוואה לילדים שגרו במרחק של 600 מטר או יותר מקווי מתח גבוה.

 

מחקר מקרה-ביקורת מאוחר יותר שנערך בשנת 2004 בידי אותם חוקרים בבריטניה, בחן שוב את אותה שאלה. הפעם כלל המחקר מספר רב יותר (53,515) של מקרי לוקמיה בגיל הילדות (עד גיל 15)  שנאספו ברחבי בריטניה בשנים 2009-1962 (46 שנה), כלומר, לאורך מספר שנים רב יותר. גם במחקר הזה שימש המרחק של מגורי האם מקווי חשמל בזמן הלידה כמדד לרמת החשיפה לשדות מגנטיים. ואולם בניגוד למחקר הקודם, ממצאי מחקר זה לא הראו סיכון מוגבר להתפתחות לוקמיה אצל ילדים שהתגוררו בזמן לידתם קרוב לקווי חשמל. אחד הממצאים המעניינים הוא שבניתוח התוצאות לפי עשורים נמצא כי באשר לשנים 1980-1960 הודגם סיכון מוגבר ללוקמיה בקרב ילדים שגרו בעת לידתם במרחק של 600 מטר ומטה מקווי חשמל במתח של 275 או 400 קילו-וולט. אצל ילדים שהתגוררו במרחק של יותר מ-1000 מטר מקווי חשמל בעלי אותו מתח לא הודגם סיכון כזה. אשר לעשורים המאוחרים יותר – ניתוח התוצאות לא הדגים סיכון מוגבר ללוקמיה אצל ילדים שהתגוררו במרחק של 600 מטר ומטה מקווי החשמל. החוקרים הציעו שהסיבה להבדל בממצאים המתייחסים לשני העשורים הראשונים בהשוואה לשני האחרונים היא שינוי שחל במשך הזמן במאפייני האוכלוסייה שהתגוררה סמוך לקווי החשמל. כאשר אותם החוקרים ביצעו ניתוח של הנתונים המוזכרים למעלה, אך התמקדו רק בבחינת הקשר בין עוצמת שדות מגנטיים שמקורם בכבלי חשמל במתח גבוה שהוטמנו באדמה לבין הסיכון להתפתחות לוקמיה בגיל הילדות, לא הודגם סיכון מוגבר להתפתחות לוקמיה בקרב ילדים שהתגוררו בקרבת כבלי חשמל מסוג זה.

 

מחקר אוכלוסייה אחר מסוג מקרה-ביקורת, שנערך בצרפת בין השנים 2002 ו-2007, כלל 2779 ילדים עד גיל 14 שאובחנו כחולים בלוקמיה ו-30,000 ביקורות. במחקר הזה נמצא סיכון גבוה יותר, אך לא מובהק סטטיסטית, להתפתחות לוקמיה בקרב ילדים שגרו במרחק של 50-0 מטרים מקווי חשמל במתח גבוה של 225 או 400 קילו-וולט, בהשוואה לילדים שגרו במרחק שעלה על 50 מטר מקווי חשמל באותו מתח. בקרב ילדים שגרו בקרבת מקום לקווי חשמל שהמתח שלהם היה נמוך יותר – 150-63 קילו-וולט – לא נמצא סיכון מוגבר להתפתחות המחלה.

 

מחקר נוסף מסוג מקרה-ביקורת שנערך בדנמרק בין השנים 1968 ו-2006 (לאורך 38 שנה), אסף נתונים של 1698 ילדים בני 14-0 שאובחנו כחולים בלוקמיה ושל 3396 ילדים בריאים בני אותו גיל. גם במחקר הזה נעשה אומדן רמת החשיפה  לפי המרחק של מגורי הילד מקווי חשמל בשנה שבה נולד. התוצאות  הראו שלא נמצא סיכון מוגבר להתפתחות לוקמיה בקרב ילדים שגרו בעת לידתם במרחק של עד 600 מטר מקווי חשמל במתח של 400-132 קילו-וולט. כאשר התמקדו החוקרים בניתוח הנתונים של הילדים שהתגוררו ליד קווי חשמל במתח של 200 או 400 קילו-וולט, נמצא סיכון מוגבר – אך לא מובהק סטטיסטית – להתפתחות לוקמיה אצל הילדים שגרו במרחק של 600-200 מטר מקווי חשמל אלה (בהשוואה לילדים שגרו במרחק של יותר מ-600 מטר מהם), אבל החוקרים טענו שממצא זה הוא ככל הנראה מקרי.

 

ב-2014 התפרסם ניתוח-על (מודל meta-analysis) שבדק נתונים של תשעה מחקרי אוכלוסייה מסוג מקרה-ביקורת – מחקרים שנערכו בשבע מדינות ושתוצאותיהם פורסמו בין השנים 1997 ו-2013. בסך הכל כלל ניתוח-העל נתונים של 11,699 ילדים בני 15-0 שחלו בלוקמיה ושל 13,194 ילדים בני אותם גילאים שלא חלו (קבוצת הביקורת). הנתונים נאספו לאורך 45 שנה (2007-1962) במסגרת מחקרי מקרה-ביקורת שונים. בסיכום הכמותי של ניתוח-העל נמצא שהסיכון להתפתחות לוקמיה לימפוציטית חריפה (ALL) היה גבוה פי 2.4 בקרב ילדים שנחשפו בסביבת מגוריהם לקרינה של שדות מגנטיים בעוצמה של 0.4 מיקרוטסלה או גבוה מזה, בהשוואה לילדים שנחשפו לקרינה שעוצמתה נמוכה מ-0.1 מיקרוטסלה (95% רווח בר-סמך 4.55-1.30).

 

ב- 2017 פורסמו תוצאותיו של מחקר מקרה-ביקורת בקליפורניה, העוסק בקשר בין חשיפה לשדה מגנטי מקווי מתח להתפתחות לוקמיה בילדים. המחקר כלל 5,788 ילדים שנולדו בין השנים 2008-1986 ואובחנו בלוקמיה עד גיל 16, ומספר זהה של ביקורות. הביקורות אותרו ממדגם אקראי של רשומות הלידה בקליפורניה והותאמו למקרים על פי תאריך הלידה (± 6 חודשים) ומין. עוצמת השדה המגנטי הוערכה על פי המרחק של מקום המגורים מקווי מתח שונים שנמצאו בשטח. תוצאות רגרסיה מתוקננת למין וגיל הראו עליה לא מובהקת בסיכון ללוקמיה בקבוצה שנחשפה לשדה המגנטי בעוצמה של 0.4 מיקרוטסלה ומעלה (יחס סיכונים 1.595%,  רווח בר-סמך 0.7- 3.23), ותוצאות רגרסיה נוספת הראו מגמה לא מובהקת של עליה בסיכון להתפתחות לוקמיה עם הגדלת החשיפה לשדה המגנטי.

 

 סיכום

למרות העדויות שתוארו לעיל ושרובן המכריע הצביע על סיכון מוגבר להתפתחות לוקמיה בקרב ילדים שגרו בסמיכות לקווי מתח גבוה, עדיין לא הוכח קשר סיבתי בין חשיפה לשדות מגנטיים שמקורם בקווי מתח גבוה ובין סיכון להתפתחות המחלה אצל ילדים. כדי להוכיח סיבתיות בין גורם חשיפה ובין סיכון להתפתחות מחלה, יש להתחשב בקריטריונים נוספים למשל אלו שקבע האפידמיולוג אוסטין ברדפורד היל (A.B. Hill) להוכחת קשר סיבתי.  

 

בכל מקרה השערת רוב החוקרים כיום  היא שהסיכון המיוחס להתפתחות לוקמיה בעקבות חשיפה לשדות מגנטים שמקורם בקווי חשמל הוא בסך הכל נמוך. זאת כיוון שנדיר שרמת החשיפה הממוצעת בבתי מגורים עולה על 3 מיליגאוס (0.3 מיקרוטסלה). כאמור, לפי המשרד להגנת הסביבה החשיפה הממוצעת במרבית בתי המגורים בישראל ובעולם אינה עולה על 1 מיליגאוס (0.1 מיקרוטסלה).

 

לפי הערכות שונות, המתבססות על אומדן שיעורי חשיפה לשדות מגנטיים (בהתאם למודל שעל-פיו בוצע האומדן) במדינות שונות, לא ניתן לייחס לחשיפה לקווי מתח גבוה אלא 1% עד 4% מסך כל מקרי הלוקמיה אצל ילדים. בהתאם לכך, הערכות אלה גורסות שגם אם קיים קשר סיבתי בין שדות מגנטיים ובין לוקמיה בגיל הילדות, הרי שמספר המקרים בעולם אשר ניתן לייחס אותם לשדות מגנטיים נע בין 100 ל-2400 בשנה, המהווים 0.2% עד 4.9% מכלל היארעות המחלה בשנה אחת (נכון לשנת 2000). מכאן שגם אם שדות מגנטיים אכן מעלים את הסיכוי לחלות בלוקמיה, ההשפעה על בריאות הציבור מוגבלת יחסית.

 

לצד המחקרים שתוארו כאן מתקיים בארץ ובעולם דיון ציבורי בנוגע להגבלות הנדרשות בהקשר של חשיפה לשדות מגנטיים, בעיקר חשיפה ממושכת לעוצמות נמוכות של שדות אלה, ובהקשר של קביעת מדיניות בסוגיית החשיפה. לפרק העוסק במדיניות הקיימת בישראל לגבי חשיפה מרשת החשמל.  

 

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:  

    

רשימת מקורות

  • World Health Organization, Extremely low frequency fields environmental health criteria. Monograph No. 238. WHO (2007) Extremely low frequency fields environmental health criteria. Monograph No. 238,. Available at http://www.who.int/peh-emf/publications/elf_ehc/en/index.html
  • Wertheimer N., Leeper E., Electrical wiring configurations and childhood cancer. Am J. Epidemiol. 1979; 109:273-284.
  • Ahlbom A, Day N, Feychting M, Roman E, Skinner J, Dockerty J, et al. A pooled analysis of magnetic fields and childhood leukaemia. Br J Cancer. 2000; 83:692–698.
  •  Greenland S Sheppard ARKaune WTPoole CKelsh MA. A pooled analysis of magnetic fields, wire codes, and childhood leukemia. Childhood Leukemia-EMF Study Group. Epidemiology. 2000; 11:624-634.
  • IARC. Non-Ionizing Radiation, Part 1: Static and Extremely Low-Frequency (ELF) Electric and Magnetic Fields. Lyon, France: International Agency for Research on Cancer, 2002.
  • WHO – World health Organization, Electromagnetic fields and public health Exposure to extremely low frequency electromagnetic fields. Fact Sheet 322. June 2007.
  • European Union’s Scientific Committee on Emerging and Newly Identified Health Risks - SCENIHR 2015. Available at http://ec.europa.eu/health/scientific_committees/emerging/docs/scenihr_o...
  • European Health Risk Assessment Network on Electromagnetic Fields Exposure Risk analysis of human exposure to electromagnetic fields. EHFRAN 2012. Available at http://efhran.polimi.it/docs/D2_Finalversion_oct2012.pdf
  •  Kheifets L, Afifi AAShimkhada R. Public health impact of extremely low-frequency electromagnetic fields. Environ Health Perspect. 2006; 114:1532-1537.
  • Grellier JRavazzani P, Cardis E Potential health impacts of residential exposures to extremely low frequency magnetic fields in Europe. Environ Int. 2014; 62:55-63.
  • Zhao L, Liu X, Wang C, Yan K, Lin X, Li S, Bao H, Liu X. Magnetic fields exposure and childhood leukemia risk: a meta-analysis based on 11,699 cases and 13,194 controls. Leuk Res. 2014; 38:269-274.
  • Sermage-Faure C, Demoury C, Rudant J, Goujon-Bellec S, Guyot-Goubin A, Deschamps F, Hemon D, Clavel J. Childhood leukaemia close to high-voltage power lines - the Geocap study, 2002-2007. Br J Cancer. 2013; 108:1899-1906.
  • Pedersen C, Raaschou-Nielsen O, Rod NH, Frei P, Poulsen AH, Johansen C, Schüz J. Distance from residence to power line and risk of childhood leukemia: a population-based case-control study in Denmark. Cancer Causes Control. 2014; 25:171-177
  • Bunch KJKeegan TJSwanson JVincent TJMurphy MF. Residential distance at birth from overhead high-voltage power lines: childhood cancer risk in Britain 1962-2008. Br J Cancer. 2014; 110:1402-1408.
  • Schüz J, Svendsen AL, Linet MS, McBride ML, Roman E, Feychting M, Kheifets L, Lightfoot T, Mezei G, Simpson J, Ahlbom A. Nighttime exposure to electromagnetic fields and childhood leukemia: an extended pooled analysis. Am J Epidemiol. 2007; 166: 263-269.
 
תאריך עדכון: 24.10.2017