mast6.png

האם קרינה בתדרי רדיו עלולה לפגוע במערכת השמע?

 

לפי נתוני ארגון הבריאות העולמי (World Health Organization; WHO) כ-5% מאוכלוסיית העולם, סובלים מירידה בשמיעה, הנגרמת עקב מגוון גורמים גנטיים וסביבתיים. מכיוון שטלפונים סלולריים ממוקמים לרוב בזמן השיחה ליד הראש, בפרט ליד האוזן, ומערכת השמע סופגת את האנרגיה הנפלטת מהטלפון הסלולרי, נבחנת האפשרות שחשיפה לטלפון הסלולרי עלולה לגרום לפגיעה במערכת השמע או להתפתחות טנטון (טיניטוס), תופעה בה חש האדם ב"צפצופים באוזניים" ללא גירוי קולי חיצוני.

 

בספרות המדעית מצויים מחקרים בהם חשפו בני אדם או בעלי חיים לקרינה בתדרי רדיו למשך זמן קצר יחסית, ובדקו את השפעותיה על מערכת השמע באמצעות מבחני שמיעה שונים, וכן במחקרים אפידמיולוגים תצפיתיים שבהם בחנו את הקשר האפשרי בין חשיפה לקרינה בתדרי רדיו לבין הפרעות שמיעה.

   

אישה מדברת בטלפון סלולרי כשהוא צמוד לאוזן

תמונת המחשה: אישה מדברת בטלפון סלולרי כשהוא צמוד לאוזן
 

 

תוצאות המחקרים הקיימים בנושא זה אינן חד משמעיות. בהתחשב במיעוט המחקרים בתחום ובבעיות המתודולוגיות בהם לוקים חלק מהמחקרים, אנו ממליצים לפעול על פי עיקרון הזהירות המונעת ולצמצם את חשיפת האוזן לקרינה בתדרי רדיו מטלפונים סלולריים. האמצעי היעיל ביותר לצמצום החשיפה הוא הרחקת הטלפון מהראש. 

 

 

 

 

 

האנטומיה של האוזן ומסלול הולכת גלי הקול

האוזן מורכבת משלושה חלקים: האוזן החיצונית, האוזן התיכונה והאוזן הפנימית. התפקיד העיקרי של האוזן החיצונית והאוזן התיכונה הוא להעביר את גלי הקול מהסביבה לאוזן הפנימית. גלי הקול נלכדים על ידי האפרכסת של האוזן החיצונית ומועברים דרך תעלת האוזן לקרום (ממברנה) עור התוף. תזוזת עור התוף עקב הגירוי הקולי מובילה לתנועה של שלושת עצמות השמע הזעירות באוזן התיכונה ולתזוזת נוזלים באוזן הפנימית. כתוצאה מתזוזת הנוזלים, תאי השערה באיבר קורטי שבשבלול (קוכליאה) מגורים, והאותות שהם משדרים מומרים לדחפים עצביים, שנשלחים למוח באמצעות עצב השמיעה.   

מבנה האוזן                  מבנה האוזן

 

חזור 

 

האם קיים קשר בין שימוש בטלפונים סלולריים לירידה בשמיעה?

ירידה בשמיעה

לפי ארגון הבריאות העולמי (World Health Organization; WHO) כ-360 מיליון בני אדם, המהווים יותר מ-5% מאוכלוסיית העולם, סובלים מירידה בשמיעה. ירידה בשמיעה מוגדרת כירידה הגדולה מ-40 דציבלים (מדד לעוצמת הצליל) באוזן בה השמיעה טובה יותר במבוגרים, וביותר מ-30 דציבלים בילדים.

 

ירידה בשמיעה נחלקת לשני סוגים עיקריים, בהתאם למקורה: הפרעה בהולכת האוויר והפרעה עצבית. ירידה בשמיעה שמקורה בהולכת האוויר בדרך כלל מערבת אי תקינות של האוזן החיצונית או התיכונה, ונגרמת בדרך כלל עקב סיבה מכאנית. לעומת זאת, ירידה בשמיעה שמקורה בהפרעה עצבית (ומהווה את רוב מקרי לקות השמיעה) נובעת בדרך כלל מנזק קבוע לתאי השערה של השבלול (קוכליאה) באוזן הפנימית.

 

ירידה בשמיעה נגרמת עקב מגוון גורמים גנטיים וסביבתיים. הגורמים הגנטיים כוללים שינויים בחומר התורשתי או במרכיבי בקרה המעורבים בהתפתחות, במבנה ובתפקוד תקין של האוזן. הגורמים הסביבתיים כוללים חוסר חמצן בעת הלידה, שימוש לא הולם בתרופות מסוימות בזמן ההיריון או זיהומים במהלך ההיריון, חשיפה לעוצמת קול חזקה, זיהום נגיפי, הצטברות נוזלים באוזן, פציעת ראש או אוזן, הזדקנות, תרופות הרעילות לאוזן ושעווה או גופים אחרים החוסמים את תעלת האוזן.

 

מחקרים שבדקו את הקשר בין קרינה בתדרי רדיו לירידה בשמיעה

נושא זה נבחן במחקרים אפידמיולוגים, בניסויים בבני אדם וכן במחקרים בבעלי חיים. בחלק מהמחקרים נבדקה ירידה בשמיעה שמקורה בהפרעה בהולכת האוויר ובחלק מהמחקרים נבדקה ירידה בשמיעה שמקורה בהפרעה בהולכה העצבית.

 

ניסוים בבני אדם

כדי לבדוק האם קרינה בתדרי רדיו משפיעה על מערכת השמע, הושוו ערכי מבחני שמיעה שונים לפני ואחרי חשיפה של דקות או שעות בודדות לקרינה בתדרי רדיו מטלפון סלולרי. בחלק מהמחקרים הוספה קבוצה נוספת של נבדקים בה החשיפה הייתה מדומה (sham), והן הנבדקים והן הבודקים לא ידעו באילו מהמקרים נחשפו הנבדקים באמת לקרינה בתדרי רדיו ובאילו מקרים לא נחשפו.

 

במחקר שנערך בערב הסעודית ופורסם בשנת 2013, מצאו Alsanosi וחבריו שחשיפה חד פעמית של 60 נבדקים בני 26-18 שנים  לקרינה בתדרי רדיו למשך 60 דקות, השפיעה על סף הגירוי השמיעתי ועל התגובה האקוסטית של תאי השערה באוזן הפנימית, אולם לא ברור האם ההשפעה שנצפתה זמנית או קבועה. לעומת זאת, מחקרים אחרים לא מצאו השפעה של החשיפה לקרינה בתדרי רדיו על תוצאות מבחני השמיעה.

 

החסרונות העיקריים במחקרים אלו הם משך החשיפה הקצר לקרינה בתדרי הרדיו, כמו גם גודל המדגם המצומצם במרביתם.

 

מחקרים אפידמיולוגיים

על מנת לבדוק קשר אפשרי בין שימוש ממושך (חודשים או שנים) בטלפון הסלולרי לבין פגיעה במערכת השמע, נערכו מחקרים בהם נאסף בו זמנית מידע על הרגלי השימוש בטלפון הסלולרי ועל טיב השמיעה של נבדקים, באמצעות שאלונים או באמצעות מבחני שמיעה. מחקר זה, בו המידע על החשיפה והתוצאה נאסף באותה נקודת זמן נקרא מחקר חתך cross sectional. חלק ממחקרים אלו לא מצאו השפעה של קרינה בתדרי רדיו על מערכת השמע, ובחלק מהמחקרים הודגמה השפעה.

 

מחקר שפורסם בשנת 2013, נערך בדנמרק בקרב 52,680 אמהות, שהתבקשו להשיב על שאלונים העוסקים בהרגלי חיים, לרבות שימוש בטלפונים סלולריים וחשיפה סביבתית. כל אם התבקשה להעריך את מידת השימוש של בנה בטלפון הסלולרי בגיל 7, בעזרת השאלה: "האם בנך משתמש בטלפון סלולרי?" (התשובות המוצעות היו "לעולם לא", "כן, אבל פחות משעה בשבוע", "כן, יותר משעה בשבוע"). ירידה בשמיעה הוערכה עלי ידי השאלה: "האם בנך סובל מאובדן שמיעה תמידי?". חשוב לציין שאלו שאלות כלליות מאד שלא מאפשרות לכמת את החשיפה לקרינה בתדרי רדיו, ובהן טיב השמיעה מוערך באופן גס ביותר. תוצאות המחקר הראו קשר בעל מובהקות סטטיסטית גבולית בין חשיפה לקרינה מטלפון סלולרי לבין ירידה בשמיעה בגיל 7 (יחס סיכונים:1.21, 95% רווח בר-סמך 1.46-0.99). בנוסף, חשוב לציין שבמחקר מסוג זה לא ניתן להסיק על סיבתיות הקשר, כיוון שלא ברור מה גרם למה: האם חשיפה לטלפון סלולרי גרמה לירידה בשמיעה או שהירידה בשמיעה הובילה לשימוש מופחת בטלפון סלולרי. גם במחקר זה מהווים הדיווח העצמי של האם על החשיפה לטלפון הסלולרי ועל טיב השמיעה של הילד, מגבלה.

 

מחקר חתך נוסף, שנערך בהודו ופורסם בשנת 2010, השווה בין תוצאות בדיקות השמיעה של 112 מבוגרים שדיווחו על שימוש בטלפון הסלולרי לבין תוצאות בדיקות השמיעה של 50 מבוגרים שלא השתמשו מעולם בטלפון הסלולרי. לא נמצאו הבדלים בתוצאות מבחני השמיעה בין שתי הקבוצות. לציין, כי בקבוצת המשתמשים בטלפון הסלולרי, נצפתה הימצאות גבוהה יותר של בעיות שמיעה בקרב אלו שגילם מעל 30 שנה, שדיווחו על שימוש יומי של 60 דקות ומעלה בטלפון הסלולרי, ושהשתמשו מעל 4 שנים בטלפון הסלולרי.

 

במחקר שהתפרסם בשנת 2006, Davidson וחבריו שאלו 117 סטודנטים מאוניברסיטה בבריטניה על הרגלי השימוש שלהם בטלפון הסלולרי (מתי החלו להשתמש בטלפון הסלולרי בפעם הראשונה, מספר דקות שימוש ביום ועוד) וכן על שמיעתם (לדוגמא, הסטודנט התבקש להעריך כמה יהיה לו קשה להבין את הדיבור של אדם המדבר באופן ברור בחדר שקט, או כמה יהיה לו קל לעקוב אחר שיחה עם אדם נוסף כאשר אנשים אחרים מדברים על ידם). במחקר זה לא נמצא שיעור גבוה יותר של בעיות שמיעה בקרב משתתפים שדיווחו על שימוש רב בטלפון הסלולרי לעומת משתתפים שדיווחו על שימוש מועט יותר. חשוב לזכור שהדיווח העצמי של המשתמשים על הרגלי השימוש בטלפון וכן על שמיעתם מהווה חסרון במחקר זה, שכן הטיות בזיכרון הנבדקים וסובייקטיביות הערכת השמיעה עלולות להשפיע על תוצאות המחקר.

 

מחקר שפורסם בשנת 2006, בדק את השפעת קרינה בתדרי רדיו מטלפון סלולרי על מערכת השמע בקרב 60 גברים בני 53-22. הערכת החשיפה לטלפון הסלולרי התבססה על דיווח עצמי של משתתפי המחקר. החוקרים בדקו את טיב השמיעה של המשתתפים בעזרת מבחן שמיעה הבודק את רמת השמיעה בתגובה לצלילים שונים (Pure Tone Audiometry), ובעזרת מבחן שמיעה אלקטרופיזיולוגי הבודק את הפעילות החשמלית של עצב השמע וגזע המוח בתגובה לגירוי שמיעתי (Brain Stem Evoked Response Audiometry). בקרב המשתמשים שדיווחו על דיבור של כשעתיים ביום בטלפון הסלולרי במשך ארבע שנים נצפתה ירידה בתגובה לצלילים בתדירות 4,000 הרץ באוזן ימין ולצלילים בתדירות 500 הרץ ו-4,000 הרץ באוזן שמאל, לעומת קבוצת המשתתפים שדיברו רק כ- 20-10 דקות ביום ואלו שלא השתמשו בטלפון הסלולרי. לעומת זאת, לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות בתוצאות המבחן שבדק את הפעילות החשמלית של עצב השמע וגזע המוח בתגובה לגירוי שמיעתי. 

 

מחקרים בבעלי חיים (in vivo)

בכמה מחקרים שבהם חשפו חולדות לקרינה בתדרי רדיו בתדרים של טלפונים סלולריים (בדרך כלל, 1800-900 מגה הרץ) למשך כ- 6-1 שעות לתקופה של 30 ימים, לא מצאו השפעה של קרינה בתדרים אלו על מערכת השמע. לעומת זאת, Ozgur וחבריו דיווחו שבחולדות שנחשפו ברציפות במשך חודש לקרינה בתדרי רדיו, בתדר 1,800 מגה הרץ, נצפתה פגיעה בתאי עצב שנמצאים בשבלול (קוכליאה) שבאוזן הפנימית, אך לא נצפו שינויים התנהגותיים או נוירולוגים בחולדות אלו. יתכן שההבדל בתוצאות המחקרים נובע מכך שבמחקר של Ozgur הייתה חשיפה רציפה לקרינה בתדרי רדיו 24 שעות ביממה, ולא לפרקי זמן קצרים יחסית כמו במחקרים האחרים. בנוסף, יש לציין כי ההערכה של מערכת השמע במחקרו של Ozgur בוצעה על ידי מבחן שמיעה אחר מאשר זה שבוצע במחקרים האחרים. 

חזור

 

האם קיים קשר בין שימוש בטלפונים סלולריים וטנטון (טיניטוס)?

טנטון (טיניטוס)

טנטון היא תופעה בה האדם חש בנוכחות של קולות באוזן ("צפצופים באוזניים") ללא גירוי קולי חיצוני. שכיחות התופעה במבוגרים היא בין 30%-10%, ומספר הלוקים בתופעה עולה באופן הדרגתי. הטנטון נחלק לשני סוגים: טנטון סובייקטיבי, שלא ניתן להבחנה בבדיקת שמיעה, וטנטון אובייקטיבי, הניתן להבחנה בבדיקה זו. טנטון סובייקטיבי נפוץ יותר מטנטון אובייקטיבי, והגורם לו טרם ידוע. רוב האנשים מפתחים טנטון לאחר ירידה בשמיעה.

מספר גורמים סביבתיים יכולים להגביר את הסיכוי ללקות בטנטון, כשבראשם רעש.
קרינה בתדרי רדיו הנפלטת מטלפונים סלולריים חשודה בהעלאת הסיכון ללקות בטנטון.

 

מחקרים שבדקו את הקשר בין קרינה בתדרי רדיו לטנטון

מחקר עוקבה פרוספקטיבי שנערך בשוויץ ופורסם בשנת 2012, כלל 1,375 משתתפים ובחן באמצעות שאלונים על בסיס דיווח עצמי האם קיים קשר בין חשיפה אישית או סביבתית לקרינה בתדרי רדיו ובין התפתחות טנטון. מחקר זה לא מצא קשר בין חשיפה לקרינה בתדרי רדיו להתפתחות טנטון.

 

מחקר מקרה ביקורת שפורסם בשנת 2009 וכלל כ-200 משתתפים בדק האם קיים קשר בין חשיפה לקרינה אלקטרומגנטית, רגישות לקרינה וטנטון. המחקר בחן קשר אפשרי בין חשיפה סביבתית לקרינה בתדרי רדיו בין התפתחות טנטון, אך לא נמצא קשר. הערכת הטנטון במחקר בוצעה על ידי דיווח עצמי של המשתתפים (נשאלו האם סובלים מטנטון, ואם כן כמה זמן) וחומרתו הוערכה באמצעות שאלון.  כמו כן המחקר בחן האם אנשים שמגדירים עצמם כבעלי רגישות יתר לקרינה בלתי מייננת, סובלים יותר מטנטון בהשוואה לקבוצת הביקורת. תוצאות המחקר הראו שאכן דווח במידה רבה יותר על טנטון בקבוצת המשתתפים שהגדירו את עצמם כסובלים מרגישות יתר לקרינה אלקטרומגנטית. בקרב אלה שסבלו מטנטון, לא נמצאו הבדלים בין שתי הקבוצות במשך הטנטון ובחומרתו.

 

מחקר מקרה ביקורת שפורסם בשנת 2010 וכלל 200 משתתפים בני 80-16, שגיוסו ממחלקת אף, אוזן וגרון של האוניברסיטה הרפואית של וינה, השווה בין הרגלי השימוש בטלפון הסלולרי של משתתפים שסבלו מטנטון אקוטי או כרוני, לעומת קבוצת ביקורת של משתתפים שלא דיווחו על טנטון. הרגלי השימוש בטלפון הסלולרי נבדקו על ידי שאלון על בסיס דיווח עצמי. מחקר זה מצא סיכון מובהק להתפתחות טנטון (יחס סיכונים:1.95, 95% רווח בר-סמך 3.80-1) רק בקרב המשתתפים שדיווחו על שימוש מעל 4 שנים בטלפון הסלולרי ושנהגו לדבר בטלפון באותו צד שבו התפתח הטנטון.

 

האם מבנה האוזן יכול להסביר את תוצאות המחקרים שבדקו קשר בין קרינה בתדרי רדיו לירידה בשמיעה או טנטון?

כאמור, רוב המחקרים לא מצאו קשר בין קרינה בתדרי רדיו לפגיעה במערכת השמע או להתפתחות טנטון. יתכן שהסיבה לכך טמונה במבנה האוזן. הוצע שמכיוון שהשבלול (הקוכליאה) מוקף בעצם מאוד צפופה, מכיל נוזלים וממוקם עמוק יחסית, הוא מוגן יותר מקרינת תדרי הרדיו של הטלפון הסלולרי ומההשפעה התרמית שלו.

 

האם שמיעה בעוצמת קול גבוהה בטלפון הסלולרי יכולה לגרום לירידה בשמיעה?

במאמר זה איננו דנים בהשלכות האפשריות של ירידה בשמיעה בעקבות שמיעה בעוצמת קול גבוהה בטלפון הסלולרי.

 

לסיכום 

תוצאות המחקרים הקיימים בנושא זה אינן חד משמעיות. בהתחשב במיעוט המחקרים בתחום ובבעיות המתודולוגיות בהם לוקים חלק ממחקרים אלו, אנו ממליצים לפעול על פי עיקרון הזהירות המונעת ולצמצם את חשיפת האוזן לקרינה בתדרי רדיו הנפלטת מטלפונים סלולריים; האמצעי היעיל ביותר לצמצום החשיפה הוא הרחקת הטלפון מהראש.

 

רשימת מקורות

תאריך עדכון: 23.5.2016