חוק הקרינה הבלתי מייננת בישראל
חוק הקרינה הבלתי מייננת קובע הוראות לגבי הקמה או הפעלה של מקורות קרינה שהם- מכשיר, מיתקן או מערכת טכנולוגית, שבמהלך הפעלתם נוצרת או עלולה להיווצר קרינה בלתי מייננת.
החוק נחקק במטרה:
- להגן על הציבור ועל הסביבה מפני השפעות חשיפה לקרינה בלתי מייננת.
- להסדיר את הקמתם והפעלתם של מקורות קרינה (דוגמת אנטנות סלולריות, מתקני שידור, מתקני הולכה וחלוקה של חברת החשמל)
- להסדיר את מתן שירותי מדידת קרינה.
החוק לא חל על מקורות קרינה לשימוש רפואי, במקום העבודה, או מקורות קרינה הקשורים לפעילויות ביטחוניות או מבצעיות. כמו כן, החוק מכיל תוספת בה מפורטים מקורות קרינה שלגביהם לא נדרש היתר (דוגמת טלפון סלולרי /אלחוטי, נורות הלוגן, תנור מיקרוגל ביתי).
חוק הקרינה הבלתי מייננת מהווה חידוש בעיקר עקב הנושאים הבאים :
- הסדרת נושא הקרינה הבלתי מייננת בחוק - עד לחקיקת חוק זה, פעל המשרד להגנת הסביבה בתחום של הקרינה הבלתי מייננת, על פי תקנות הרוקחים (יסודות רדיואקטיביים ומוצריהם) התש"ם-1980. תקנות אלו נועדו מלכתחילה להסדיר את העיסוק בקרינה מייננת ובחומרים רדיואקטיביים, והיה צורך להסדיר את נושא הקרינה הבלתי מייננת בחוק נפרד.
- עיקרון הזהירות המונעת - לראשונה בישראל, עיקרון הזהירות המונעת הוטמע בחקיקה.
החוק קובע כי על השר להגנת הסביבה להתקין תקנות באישור ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת. בשנת 2009, פורסמו תקנות בנוגע לחוק זה. יש לציין כי תקנות אלו לא דנות בנושא רמות החשיפה המירביות המותרות לקרינה בלתי מייננת ממקורות הקרינה השונים.
פרק זה יסקור את הנושאים הבאים:
- מטרות החוק
- ההיתרים הנדרשים בחוק
- נושאים נוספים בחוק
- תחולת החוק-באילו מקרים החוק לא חל
- מקורות קרינה הפטורים מקבלת היתר
- תקנות הקרינה הבלתי מייננת
מטרות החוק
חוק הקרינה הבלתי מייננת נחקק בשנת 2006 ונכנס לתוקף בינואר 2007.
החוק נחקק במטרה:
- להגן על הציבור ועל הסביבה מפני השפעות חשיפה לקרינה בלתי מייננת.
- להסדיר את הקמתם והפעלתם של מקורות קרינה (המוגדרים בחוק כ"מכשיר, מיתקן או מערכת טכנולוגית, שבמהלך הפעלתם נוצרת או עלולה להיווצר קרינה בלתי מייננת, למעט קרינה לשימוש רפואי"). מקורות קרינה הרלוונטיים לחוק זה הם לדוגמה: תחנות שידור, אנטנות סלולריות, מתקני רשת חשמל.
- להסדיר את מתן שירותי מדידת הקרינה.
ההיתרים הנדרשים בחוק
החוק קובע, כי על מנת להקים מקור קרינה, להפעיל מקור קרינה או לתת שירות למדידת קרינה יש לקבל היתר מראש מהמשרד להגנת הסביבה. כל היתר מוגבל לתקופה מסוימת וצריך לעמוד בתנאים מסוימים.
תוקף ההיתרים לפי סוגי מקורות הקרינה, מפורט בתקנות.
- היתר הקמה- כדי לקבל היתר להקמת מקור קרינה, דרושים תנאים מסוימים המפורטים בחוק, וביניהם, הערכת רמות החשיפה המירביות הצפויות ממקור הקרינה על בסיס נתונים טכניים, הפעלת מקור הקרינה לתקופה קצובה וביצוע מדידות נסיוניות למשך תקופה שנקבעת בחוק.
- היתר הפעלה – זהו השלב השני, במידה והבדיקות שבוצעו בתקופה שנקבעה בהיתר ההקמה הנ"ל תקינות, יש לקבל היתר להפעיל את מקור הקרינה למשך כמה שנים. היתר זה צריך לעמוד בתנאים המפורטים בחוק.
- היתר למתן שירות למדידת קרינה – לא כל אדם יכול למדוד קרינה. כדי למדוד קרינה, יש לקבל היתר למתן שירות למדידת קרינה על פי החוק. גם היתר זה צריך לעמוד בתנאים מסוימים כגון הכשרה מקצועית ובעלות של מבקש ההיתר על ציוד ואמצעים המתאימים למתן שירות למדידת קרינה.
באתר המשרד להגנת הסביבה תוכלו למצוא את טפסי הבקשות לקבלת היתרי הקמה והפעלה של מקורות קרינה. ניתן למצוא עוד מידע על הליך קבלת ההיתר באתר המשרד להגנת הסביבה.
נושאים נוספים בחוק
החוק מתייחס בין השאר גם לנושאים כגון – תנאים בהם ניתן להפסיק פעילות מקור קרינה, לבטל היתר ולהקפיאו ודרישה מבעל ההיתר להקפיד על רישומים בנושאים טכניים, תוצאות מדידה ועוד, לגבי מקורות הקרינה ומתן שירותי הקרינה. העובר על החוק צפוי לעונש פלילי (מאסר או קנס). כמו כן כולל החוק הוראות בנוגע לאחריות נושא משרה בתאגיד.
החוק כולל גם את נושא יידוע הציבור. הנושאים בהם הציבור צריך לקבל מידע הם:
בקשות להיתרי הקמה, הערכות רמות חשיפה לקרינה, תוצאות בדיקות של מקורות קרינה החייבים בהיתר, תוצאות של מדידות קרינה הנוצרת במהלך הפעלת מקורות קרינה (כולל מדידות תקופתיות), מיקום מקורות קרינה החייבים בהיתר ורשימת בעלי היתרים והיתרים שבוטלו או הוקפאו.
על פי תקנות הקרינה הבלתי מייננת יפורסם מידע זה באתר האינטרנט של המשרד להגנת הסביבה ויעודכן פעם בחודש לפחות (סעיף 12).
תחולת החוק- באילו מקרים החוק לא חל
מקורות הקרינה או הפעילויות הבאות אינם נכללים בחוק:
- מקורות קרינה לשימוש רפואי (סעיף 2)
- פעילות בטחונית או מבצעית על פי המפורט בחוק (סעיף 31א)
- מקורות קרינה במקום העבודה בתנאים המפורטים בחוק (סעיף 31ב)
מקורות קרינה הפטורים מקבלת היתר
בתוספת לחוק ישנה רשימה של מקורות קרינה שכדי להקים אותם או להפעיל אותם לא דרוש היתר. רשימה זו כוללת בין השאר: נורות הלוגן, מצביע לייזר, מכשיר לבדיקת ברקוד, תנור מיקרוגל, טלפון נייד ואלחוטי.
תקנות הקרינה הבלתי מייננת, התשס"ט - 2009
מכוח חוק הקרינה הבלתי מייננת התשס"ו-2006, השר להגנת הסביבה הוסמך להתקין תקנות, בכל הנוגע לביצוע החוק. ב-19.1.2009 פורסמו תקנות הקרינה הבלתי מייננת התשס"ט-2009, שהתקין השר להגנת הסביבה.
התקנות עוסקות בין השאר בתשלום אגרה בבקשה לקבלת היתר, תקופת תוקף ההיתר, חובת עריכת מדידות קרינה שנתיות ודיווח על תוצאות המדידות, תנאים למתן היתר שירות- כולל בחינות מקצועיות, הכשרה מקצועית ציוד מתאים למדידת קרינה וחובת פרסום מידע באתר האינטרנט של המשרד להגנת הסביבה ועדכונו פעם בחודש. טרם הותקנו תקנות בנושא רמות חשיפה מרביות המותרות לבני האדם, לקרינה ממקור קרינה.
רשימת מקורות
תאריך עדכון: 1.6.2014
