עיקרון הזהירות המונעת
| עיקרון הזהירות (precautionary principle) הוא כלי לניהול סיכוני בריאות וסביבה. עיקרון הזהירות, שהחל להופיע במסמכי מדיניות סביבתית באירופה בשנות השבעים המאוחרות, משמש כעיקרון מנחה בקביעת מדיניות להגנה על הבריאות ועל הסביבה. לעיקרון זה הגדרות ופרשנויות שונות ולכן מהווה אתגר משמעותי לכל המשתמשים בו. |  |
|
כיום משמש עיקרון הזהירות המונעת ככלי לניהול סיכונים המיושם במקרים בהם יש רמה משמעותית של חוסר ודאות מדעית. העיקרון קורא לנקיטת אמצעים במקרה של סיכון אפשרי מבלי להמתין לתוצאות הסופיות של המחקרים המדעים.
|
את עיקרון הזהירות המונעת ניתן למצוא במגוון רחב של אמנות בינלאומיות בהן ניתן למצוא הגדרות ופרשנויות שונות לעיקרון. בנוסף, העיקרון נדון ונקבע בחקיקה (במדינות בודדות, למשל ישראל ושוויץ) ובפסיקות בבתי המשפט במדינות שונות. פסיקות אלה מושפעות גם מערכים חברתיים ופוליטיים באותן המדינות. לפיכך, קיימת שונות רבה באופן ההתייחסות והיישום של עיקרון הזהירות המונעת במדינות שונות ובין גורמים שונים.
|
בניסוחו המחמיר, מפורש עיקרון זה כדרישה להוכחה חד משמעית של בטיחות טכנולוגיה מסוימת לפני הכנסתה לשימוש. פרשנות אחרת דוגמת זו, המבוטאת בהצהרת ריו, בנושא סביבה ופיתוח, דוגלת בשימוש במבחן עלות -תועלת (cost – benefit) על מנת להחליט על יישום טכנולוגיה. יש הסבורים שבהטמעת עיקרון הזהירות המונעת יש לנקוט באמצעים כלשהם (לא מוגדרים), גם אם לא הוכח קשר סיבתי בין חשיפה להשפעות מזיקות. |
תמונת המחשה: עלות - תועלת |
בשנת 2000, פרסם האיחוד האירופי מסמך מנחה בנושא עיקרון הזהירות אשר כלל הנחיות שיאפשרו את יישום העיקרון תוך "שקיפות פוליטית" ובהתבסס על הערכת סיכונים מדעיים, ובכך התריע מפני שימוש שרירותי בעיקרון זה. המסמך קבע כי עיקרון הזהירות המונעת מהווה "בסיס לנקיטת פעולה במקרים בהם המדע אינו יכול לתת תשובה ברורה... אך אינו מהווה הצדקה לנקיטת אמצעי מגן תוך התעלמות מראיות מדעיות".
ההחלטה לנקיטת פעולה בהתאם לעיקרון זה הינה החלטה של קביעת מדיניות. אין במסמך זה קביעה לגבי כמות הראיות הדרושות כבסיס להתנעת עיקרון הזהירות ולגבי אופן הפעלתו. רוח הדברים היא, כי יש לנקוט באמצעים סבירים התואמים את רמת ההגנה הרצויה, תוך הבנה כי לא קיים אפס סיכון. כמו כן, יש להתאים את האמצעים שיינקטו למדיניות שכבר נקבעה בנושאים דומים ולמדיניות היישום שנקבעה עבור מקורות חשיפה דומים (למשל מקורות קרינה בעלי תכונות זהות). כל זאת בהתבסס גם על שיקולי עלות תועלת, הניתנים לשינוי ועדכון בהתאם לממצאים מדעיים חדשים.
עיקרון הזהירות המונעת בתחום הקרינה הבלתי מייננת, מעוגן בחקיקה בישראל. הגדרת עיקרון הזהירות בחקיקה הישראלית מופיעה בדברי ההסבר (קובץ PDF להורדה) בפתיח לחוק כדלקמן: "בהתאם לעיקרון זה גם בהעדר הוכחות מדעיות מספקות לקיום נזקים בריאותיים מגורם מסוים, יש לנקוט אמצעים סבירים להפחתת "הסיכון", וזאת בלי להמתין לסיום המחקרים שמטרתם להקטין את אי הוודאות באשר לקיומם של נזקים בריאותיים כאמור".
באופן כללי בישראל קיימת הסכמה על ידי רוב הגופים הנוגעים בדבר כי יישום עיקרון הזהירות המונעת יבוצע תוך שימוש בעלויות סבירות, במטרה לצמצם את החשיפה למינימום ההכרחי, תוך שימוש יעיל ובטוח בטכנולוגיה הנדונה.
|
רשימת מקורות
- UN General Assembly, World Charter for Nature., 28 October 1982, A/RES/37/7. available at: http://www.un.org/documents/ga/res/37/a37r007.htm [accessed 24 July 2014]
- UN General Assembly, Report of the United Nations Conference on Environment and Development, Rio de Janeiro, 3-14 June 1992, A/CONF.151/26 (Vol. I). available at: http://www.un.org/documents/ga/conf151/aconf15126-1annex1.htm [accessed 24 July 2014]
- Ministerial Declaration of the Third International Conference on the Protection of the North Sea, The Hague, 8 March 1990. available at: http://www.seas-at-risk.org/1mages/1990%20Hague%20Declaration.pdf [accessed 24 July 2014]
- Commission of the European Communities. Communication from the commission on the Precautionary Principle, Brussels, 2 February 2000, COM(2000)1. available at: http://ec.europa.eu/dgs/health_consumer/library/pub/pub07_en.pdf [accessed 24 July 2014]
תאריך עדכון: 1.8.14
