מדיניות שימוש בטלפונים סלולריים בבתי ספר בעולם- שיקולים ודוגמאות

החל ממרץ 2015, כמיליון תלמידים בעיר ניו יורק יכולים להביא את הטלפון הסלולרי שלהם לבית הספר. בכך בוטל איסור השימוש בטלפונים סלולריים בבתי ספר, שנקבע ע"י ראש העיר בלומברג והיה נהוג כ-10 שנים.   האיסור לא זכה לפופולריות, ועורר התנגדות בקרב הורים שטענו שלא ניתן לאסור על יצירת קשר עם הילדים במהלך שעות הלימוד בבית הספר. כמו כן היה קושי באכיפתו, שכן בפועל, חלק מבתי הספר הרשו לתלמידים להחזיק בטלפון כל עוד אינו מפריע ואחרים הקפידו על איסור שימוש מוחלט.

לפי המדיניות החדשה בעיר, כל בית ספר יכול לקבוע את הכללים שלו ביחס למיקום הטלפון הסלולרי בזמן הלימודים ובמהלך ההפסקות, וכן אם התלמידים יורשו להשתמש בטלפון בזמן הפסקת הצהריים או באזורים מסוימים שיועדו לכך.

סיפור זה מהווה דוגמא להתלבטות הסוערת בשאלת מדיניות השימוש בטלפונים סלולריים בבית הספר. בעולם לא קיימת מדיניות אחידה לגבי השאלה האם יש לאסור או לאפשר שימוש בסלולרי בבית הספר.

בבריטניה, אין מדיניות ממשלתית לגבי שימוש בטלפונים סלולריים בבתי הספר או המלצה של משרד החינוך, כל בית ספר קובע את המדיניות שלו. יש בתי ספר שחל בהם איסור מוחלט על הבאת טלפונים סלולריים ויש כאלה שרק דורשים להעביר את הטלפון למצב שקט בזמן השיעור. במאי 2015 פורסם מחקר, לפיו איסור הכנסת טלפונים סלולריים לכיתות יכול לגרום לשיפור בהישגי התלמידים ברמה שוות ערך לתוספת שבוע לימודים לכל שנת לימודים.

גם בארה"ב לא קיימת מדיניות אחידה. על פי מחקר מ-2007, ל-84% מהתיכונים בארה"ב הייתה מדיניות כתובה לגבי טלפונים סלולריים כאשר 76% מהם אסרו שימוש בטלפונים סלולריים.

בדו"ח שפורסם ב-2010  ע"י Education Week  ל-88% מבתי הספר הייתה מדיניות כתובה לגבי טלפונים סלולריים בבתי הספר.

במדינת ויקטוריה שבאוסטרליה, בתי הספר יכולים לקבוע מדיניות משלהם האם התלמידים רשאים להביא טלפונים סלולריים לבית הספר.

בצרפת, על פי חוק המחויבות הלאומית לאיכות הסביבה משנת 2010 (פרק 183, סעיף 511.5), בגני ילדים, בתי ספר יסודיים ובחטיבות הביניים, אסור לתלמידים להשתמש בטלפונים הסלולריים בזמן "פעילות לימודית" (לשון החוק). באוגוסט 2018 פורסם חוק חדש שהתקבל ע"י הפרלמנט הצרפתי שלמעשה מרחיב את איסור השימוש בטלפונים סלולריים גם מעבר "לכתלי בית הספר", כשמדובר בפעילות הקשורה ללימודים. על פי החוק החדש אסור לתלמידים בגני ילדים, בתי ספר יסודיים וחטיבות הביניים, להשתמש בטלפון סלולרי או כל מכשיר קצה אחר בבית הספר ובכל "פעילות שקשורה ללימודים הנעשית מחוץ לכתלי ביה"ס" (תרגום לשון החוק). לגבי תיכונים החלת האיסור נתונה לשיקול דעתם. כמו כן, החוק מציין נסיבות ומקרים שלגביהם האיסור לא חל.

במחקר שנערך ב-2014 ב-7 מדינות באירופה (דנמרק, איטליה, רומניה, בריטניה, בלגיה אירלנד ופורטוגל), אחוז השימוש בטלפונים חכמים בבתי הספר היה 46% בסה"כ. בהשוואה בין המדינות, בדנמרק אחוז השימוש היה 82% לעומת בלגיה-30% , איטליה-26% ואירלנד-13%. השונות בין המדינות לגבי השימוש בטלפון החכם בביה"ס הוסברה בין השאר בהבדלים בתהליכי הלמידה, מערכות החינוך, ובתרבות. רוב התלמידים במחקר זה הסכימו כי יש צורך בקביעת כללים שיסדירו את השימוש בטלפון חכם בכיתה.

אלא שגם כאשר יש מדיניות ברורה בבית הספר לגבי שימוש בטלפונים סלולריים, לא תמיד יש הסכמה וציות בקרב התלמידים. כך לדוגמא, במחקר שנערך בארה"ב ב-2010, שבו השתתפו 800 בני נוער בגילאי 12-17 שנים והוריהם, 65% מהתלמידים בגילאי ביה"ס יסודי ותיכון הביאו טלפון לביה"ס וסימסו במהלך השיעור, למרות שבתי הספר שלהם אסרו שימוש בטלפונים סלולריים.

נראה כי עם הכנסת השימוש בטכנולוגיות חדשות למערכות החינוך במדינות שונות בעולם והשימוש במכשירים כגון סמרטפונים וטאבלטים ככלים פדגוגיים, המדיניות לגבי שימוש בטלפונים סלולריים בבית ספר תצטרך להשתנות בהתאם.