בית המשפט העליון בישראל מבהיר: קיים איסור לאחוז בטלפון בזמן הנהיגה אף מבלי להשתמש בו
בפסק דין* שניתן באפריל 2018, הבהיר בית המשפט העליון בישראל כי האחיזה בטלפון הנייד בזמן הנהיגה מהווה כשלעצמה עבירה וקיים איסור לאחוז בטלפון אף מבלי להשתמש בו .
בית המשפט נדרש לכך במסגרת בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי (ירושלים), שדחה ערעור של נהג על פסק דין של בית המשפט לתעבורה. הנהג קיבל דו"ח משוטרים אשר הבחינו בו מחזיק טלפון נייד בזמן שהרכב שבו נהג היה בתנועה. לטענתו, אמנם הוא אחז בטלפון אך לא הוכח שעשה בו שימוש וכדי שתתגבש עבירה שבתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה, צריכים להתקיים שתי הסיבות- אחזקה ושימוש.
בית המשפט העליון קיבל את מסקנת בית המשפט המחוזי, לפיה אחיזה בטלפון הנייד בזמן הנהיגה מהווה כשלעצמה עבירה לפי התקנות, ואין צורך להוכיח מהו השימוש שנעשה בטלפון בזמן הנהיגה.
בהחלטת בית המשפט הובהר כי "נוסח התקנה ברור ביותר ולפיו, בעת שהרכב בתנועה, הנוהג בו לא יאחז בטלפון קבוע או נייד ולא ישתמש בהם. המדובר בשני איסורים נפרדים ועצמאיים, כאשר לצד כל פעולה אסורה (אחיזה ושימוש) מופיע מושא האיסור (הטלפון)...קיים איסור לאחוז בטלפון אף מבלי להשתמש בו".
בית המשפט הסביר כי מטרת שני האיסורים היא מניעת הפניית תשומת הלב מן הנהיגה וזאת הן בדרך של אחיזת הטלפון בנהיגה והן בדרך של שימוש פעיל בו. זאת מאחר שאין ספק בכך שהן האחיזה והן השימוש בטלפון בנהיגה פוגעים באופן ממשי ביכולתו של הנהג לנהוג באופן בטוח ומסכנים בכך את סביבתו, את עצמו ואת יתר משתמשי הדרך.
* רע"פ 10020/16 ברוך בן יוסף נ' מדינת ישראל
