אודות ICNIRP

בשנת 2002 נכנסו לתוקף תקנות הגנת הצרכן (מידע בדבר קרינה בלתי מייננת מטלפון נייד) התשס"ב-2002, המסדירות סימון ומידע על הקרינה הבלתי מייננת של מכשירי הטלפון הסלולרי.

בישראל, על פי תקנות התעבורה התשכ"א-1961 (להלן:"תקנות התעבורה") ופקודת התעבורה (נוסח חדש) התשכ"א-1961 (להלן: "פקודת התעבורה") :

בזמן שהרכב בתנועה, לנוהג ברכב אסור לאחוז בטלפון קבוע או נייד ואסור לו להשתמש בו ברכב, אלא באמצעות דיבורית [המוגדרת בחוק כהתקן המאפשר שימוש בטלפון בלא אחיזה בו]. בזמן שהרכב בתנועה, אסור לשלוח או לקרוא מסרונים (sms) (תקנה 28(ב)(1) לתקנות התעבורה). גם למורה לנהיגה אסור להשתמש בשעת הוראת הנהיגה בטלפון קבוע או נייד, אלא באמצעות דיבורית (סעיף 16 לפקודת התעבורה).

ההגבלה על השימוש בטלפון סלולרי בזמן נהיגה נובעת בראש ובראשונה מחשש לתאונות דרכים, העלולות להיגרם עקב ירידה בריכוז והסחת דעת.

בנובמבר 2010, פורסם נייר עמדה בנושא: "קרינה אלקטרומגנטית בסביבת התלמיד".

חוק הקרינה הבלתי מייננת קובע הוראות לגבי הקמה או הפעלה של מקורות קרינה שהם- מכשיר, מיתקן או מערכת טכנולוגית, שבמהלך הפעלתם נוצרת או עלולה להיווצר קרינה בלתי מייננת.  

החוק נחקק במטרה:

1. להגן על הציבור ועל הסביבה מפני השפעות חשיפה לקרינה בלתי מייננת.
2. להסדיר את הקמתם והפעלתם של מקורות קרינה (דוגמת אנטנות סלולריות, מתקני שידור, מתקני הולכה וחלוקה של חברת החשמל)
3. להסדיר את מתן שירותי מדידת קרינה.

החוק לא חל על מקורות קרינה לשימוש רפואי, במקום העבודה, או מקורות קרינה הקשורים לפעילויות ביטחוניות או מבצעיות. כמו כן, החוק מכיל תוספת בה מפורטים מקורות קרינה שלגביהם לא נדרש היתר (דוגמת טלפון סלולרי /אלחוטי, נורות הלוגן, תנור מיקרוגל ביתי).

חוק הקרינה הבלתי מייננת מהווה חידוש בעיקר עקב הנושאים הבאים :

1. הסדרת נושא הקרינה הבלתי מייננת בחוק - עד לחקיקת חוק זה, פעל המשרד להגנת הסביבה בתחום של הקרינה הבלתי מייננת, על פי תקנות הרוקחים (יסודות רדיואקטיביים ומוצריהם) התש"ם-1980. תקנות אלו נועדו מלכתחילה להסדיר את העיסוק בקרינה מייננת ובחומרים רדיואקטיביים, והיה צורך להסדיר את נושא הקרינה הבלתי מייננת בחוק נפרד.
2. עיקרון הזהירות המונעת - לראשונה בישראל, עיקרון הזהירות המונעת הוטמע בחקיקה.

החוק קובע כי על השר להגנת הסביבה להתקין תקנות באישור ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת. בשנת 2009, פורסמו תקנות בנוגע לחוק זה. יש לציין כי תקנות אלו לא דנות בנושא רמות החשיפה המירביות המותרות לקרינה בלתי מייננת ממקורות הקרינה השונים.

האנרגיה של הקרינה האלקטרומגנטית תלויה בתדר (לחלופין, אורך הגל) או במשרעת (גובה) השדות האלקטרומגנטיים. נהוג להציג את  תחומי התדרים של הקרינה האלקטרומגנטית על סרגל תדרים הקרוי ספקטרום הקרינה האלקטרומגנטית.

את ספקטרום הקרינה האלקטרומגנטית מחלקים לשני תחומים עיקריים, בהתאם לשיעור האנרגיה של הקרינה האלקטרומגנטית לפי התדר: קרינה בלתי מייננת וקרינה מייננת. חלוקה זו מבטאת את יכולתה או אי-יכולתה של הקרינה לגרום לשינויים במבנה הפיזיקלי של האטומים או המולקולות של החומר.